תביעות נזיקין - עוולת הרשלנות

בפרק זה נסקור על קצה המזלג חלק מפקודת הנזיקין תוך התמקדות בעוולות המרכזיות ובמיוחד בעוולת הרשלנות. נבהיר מהי רשלנות ומהי חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, מהו נזק וכיצד מוכיחים אותו, מהו קשר סיבתי  משפטי וקשר סיבתי עובדתי. נפרט מהי הפרת חובה חקוקה ומהו אשם תורם. עוד נבהיר את דרך חישוב הפיצוי הכספי על ראשי הנזק השונים ואת נושא ההתיישנות. מטרת מאמר זה אינה ללמד את פקודת הנזיקין אלא רק להציג טעימה חלקית ממנה על מנת שהנפגע יבין באופן כללי וראשוני את הנושא. מאמר זה אינו ממצה את הפקודה ואינו בר להחליף ייעוץ מקצועי פרטני ומעמיק לגופו של עניין בכל מקרה ומקרה.

פקודת הנזיקין – במסגרתה נקבעה עוולת הרשלנות היא המרכזית בדיני הנזיקין ובה מפורטות העוולות השונות בגינן ניתן לתבוע על נזק שנגרם לפלוני כתוצאה ממעשה ו/או מחדל של אחר. נפרט, על קצה המזלג, מספר עוולות מרכזיות.

עוולת הרשלנות

עוולת הרשלנות הינה העוולה המרכזית בדיני הנזיקין לפיה אדם שנפגע וסבל נזק (הניזוק), יכול לתבוע את מי שגרם את הנזק (המזיק). על מנת לקבל פיצוי בגין עוולה זו הניזוק נדרש להוכיח את נזקו על ידי שורה של קריטריונים.

סעיפים 35 ו-36 בפקודת הנזיקין מגדירים את יסודות העוולה: חובת זהירות, התרשלות, נזק וקשר סיבתי.

סעיף 35

“עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.”

סעיף 36

“החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.”

חובת הזהירות

לא יחשב מזיק רשלן אם אינו חייב בחובת זהירות כלפי הניזוק. חובת הזהירות מורכבת מחובת זהירות קונקרטית וחובת זהירות מושגית

חובת הזהירות המושגית

משמעה חובת זהירות עקרונית – כלומר, האם בין סוג המזיק לבין סוג הניזוק, קיימים יחסים המצדיקים את קיומה של חובת הזהירות. למשל – חובת מעביד לעובדו, חובת רופא לחולה וכד’.

במידה וקיימת חובת הזהירות המושגית תיבדק גם חובת הזהירות הקונקרטית – כלומר, חובת הזהירות הספציפית – האם במצב העניינים הספציפי בין המזיק לניזוק בענייננו מתקיימת חובת הזהירות המושגית שהוגדרה. דרישה זו היא מצטברת.

חובת הזהירות נקבעת על פי מבחן הצפיות – האם המזיק היה צריך לצפות את האפשרות של התרחשות הנזק.

התרשלות

אדם יחשב רשלן אם הפר סטנדרט התנהגות המקובל בחברה, אותו בוחנים לפי מספר תנאים ומבחנים. המבחן המרכזי לפיו בוחן בית המשפט את רמת הזהירות הנדרשת הינו מבחן ה”אדם הסביר”- המבחן המופיע בפקודת הנזיקין- לפיו אם המזיק נהג בצורה ש”האדם הסביר” לא היה נוהג בה, בין אם במעשה ובין אם במחדל, הוא נחשב כמי שהתרשל. האדם הסביר הוא דמות אובייקטיבית המעגנת בתוכה את התפישה החברתית לגבי מהי ההתנהגות הרצויה בנסיבות הספציפיות של המקרה.

שאלת הנזק

סעיף 2 לפקודת הנזיקין מגדיר מהו נזק:

“נזק” – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה”.

בתביעות שעילתן רשלנות על הנפגע לצרף לכתב תביעתו – כתנאי להגשתה – חוות דעת רפואיות בתחומים הרפואיים השונים בהם נגרם לו נזק (כגון אורתופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה וכד’) וכן חוות דעת הדנות בשאלת האחריות כגון חוות דעת מומחה בטיחות הקובעות כי המזיק התרשל וגרם בהתרשלותו לנזק.

חוות הדעת הרפואיות אמורות לשקף את נכותו הרפואית של התובע בעקבות אירוע הנזק ולתת לבית המשפט ולצדדים את הכלים ואת היכולת להעריך בין היתר את מגבלותיו, צרכיו, השלכות אירוע הנזק על הניזוק, על כושרו לעבוד ולהשתכר, וכפועל יוצא מכל אלה אמורות להעמיד בפני בית המשפט את התשתית על בסיסה יוכל לפסוק את נזקיו (בכסף) של הניזוק, בהתאם לנתוניו האישיים (ובין היתר, גיל, עיסוק, מצב משפחתי, פוטנציאל השתכרות ועוד).

גם המזיק רשאי לבדוק את הניזוק ולהגיש חוות דעת נוגדות בתחומים השונים מטעמו. לעיתים, לאחר קבלת חוות הדעת השונות מטעם הצדדים, ממנה בית המשפט מומחים מטעמו אשר אמורים להכריע בין המומחים השונים.

קשר סיבתי

במידה ואכן נגרם נזק יש להוכיח כי אותו הנזק נגרם בשל התרשלותו של המזיק. כלומר, האם הפגיעה או הנזק היו נגרמים אלמלא התנהגותו של המזיק? על התשובה להיות שלילית כדי לקיים את מבחן הקשר הסיבתי.

הקשר הסיבתי מתחלק לקשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי אשר צריכים להתקיים על מנת להוכיח את הקשר בין התרשלות המזיק לבין הנזק שנגרם לניזוק.

הערה – התביעה יכולה להיות מוגשת גם במקרים בהם התאונה מהווה תאונת עבודה וגם במקרים שלא כגון כשהתאונה היא תאונת דרכים במידה ואין ביטוח חובה רלוונטי תקף לתבוע. כאשר הפגיעה נגרמה עקב תאונת עבודה, לאחר קבלת הפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי ניתן לתבוע את המעסיק או כל גורם אחר שהתרשל, במטרה לקבל פיצוי נוסף עקב הפגיעה, זאת במידה והפיצוי שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי לא כיסה את נזקי הנפגע במלואם.

הפרת חובה חקוקה

קיימים חוקים שונים אשר קובעים חובות חוקיות שונות אשר בהפרתן עלול להיגרם נזק.

מכוח עוולה זו בודק הניזוק האם פלוני הפר חובה שנחקקה והחיקוק נועד לטובתו, או להגנתו של הניזוק. במידה ונמצא שהמזיק הפר חובה חקוקה כלשון הסעיף בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] פונים להוכחת הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת החובה, כאמור לעיל.

סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע כי “מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו…”.

לדוגמא –  פקודת הבטיחות בעבודה- הוראות פקודת הבטיחות בעבודה מטילות על המעביד חובה לוודא כי שיטת העבודה וסביבת העבודה בטוחות. הפרה של פקודה זו למשל בשל אי גידור לבטח של מכונה מהווה הפרה של חובה חקוקה. באופן זה נגר אשר נפגע ממסור חשמלי שלא היה מגודר במתקן בטיחות יוכל לטעון להפרת חובה חקוקה של הוראות פקודת הבטיחות בעבודה  (כמובן שיתכן מצב בו אי גידור המכונה לבטח מקים גם את עילת הרשלנות).

“אשם תורם”

טענה זו היא אחת מטענות ההגנה של המזיק ומשמעותה כי הניזוק נושא במידה מסוימת של  אחריות לנזקו. סעיף 68 לפקודת הנזיקין קובע כי: “סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק..”.

כאשר הניזוק התרשל אף הוא, יופחתו פיצוייו בהתחשב באשם התורם שניתן לייחס לו. למשל, אשם תורם על עובד יוטל כאשר המעביד יוכיח כי העובד הפעיל שיקול דעת עצמאי ויצר את הסיכון שהוביל לנזק או כאשר התעלם מסיכון ברור.

המפתח לפיצוי הינו נוסחה המורכבת משני רכיבים: שאלת האחריות X שאלת הנזק. לדוגמא: נפגע אשר הוחלט כי נזקו הוא 100 ₪ ורמת האשם התורם הוא 25% יקבל פיצוי של 75 ₪.

הפיצוי הכספי

מטרת העל – החולשת ומרחפת מעל דיני הנזיקין – היא השבת למצב לקדמותו, דהיינו להעמיד את הנפגע (ובין היתר ברמה הכלכלית) במקום בו היה ערב האירוע הנזיקי (לפני הפגיעה).

הפיצוי לנפגע מחולק ל”ראשי נזק” שונים בגינם ניתן פיצוי בחוק. בין ראשי הנזק ניתן למנות כאב וסבל, הפסדי שכר ואבדן פנסיה, עזרה או שווי עזרה, הוצאות עבור נסיעות (לרבות לטיפולים רפואיים) , הוצאות רפואיות, והוצאות אחרות שנאלץ ו/או ייאלץ הנפגע להוציא בעקבות התאונה ולצורך העמדתו חזרה על הרגליים (במקרים מורכבים אף ניתן למנות התאמת דיור, הוצאות עזרים רפואיים וכדומה).

במקרים מורכבים, יש לעיתים צורך בחוות דעת נוספות לצד חוות הדעת הרפואיות.  כמו למשל חוות דעת המתייחסת לדרך שיקומו של הנפגע (חוו”ד מומחה רפואי בתחום השיקום), חוו”ד לעניין אפשרויות התעסוקה העומדות בפניו על רקע הפגיעה (חוו”ד מומחה תעסוקתי) חוו”ד מקצועיות המתייחסות בין היתר לעלויות עזרים רפואיים, לעלויות החזקת רכבים מיוחדים (לדוגמא אדם קטוע יד או רגל הזקוק להתאמות ברכבו או אדם היושב בכסא גלגלים וצריך רכב מיוחד) או לעלויות התאמת דיור.

התיישנות

תביעת נזיקין מתיישנת כעבור 7 שנים מהיום בו נולדה עילת התביעה. במידה והנזק נגרם על ידי מעשה או מחדל, מתחיל מירוץ ההתיישנות ביום שבו אירע הנזק. במידה והנזק התגלה לאחר זמן מה מיום המעשה או המחדל, מירוץ ההתיישנות יחל ביום שבו נתגלה הנזק בפועל, ובמקרה זה תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

*בעניין קטין מתחיל מירוץ ההתיישנות עם הגיעו לגיל 18.

*במקרה שהניזוק לוקה בשכלו מתחיל מרוץ ההתיישנות ביום שפסק הליקוי או ביום שמונה לאותו אדם אפוטרופוס.

להסרת ספק יובהר כי מרוץ ההתיישנות מופסק רק על ידי הגשת תביעה לבית המשפט !!!

צור קשר

ליצירת קשר ולתיאום פגישה נא מלאו פרטיכם ונציג משרדנו ייצור עמכם קשר בהקדם האפשרי

רח' תובל 32, רמת גן

פקס 03-7513330

רח' תובל 32, רמת גן

פקס 03-7513330

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support